החלטה בתיק בע"א 33739-08-10

בפני בקשת המבקשת לביטול 190 דו"חות חניה (הודעות תשלום קנס) שבוצעו, בעיר נתניה בין השנים 1997-2006.

המבקשת טענה כי מעולם לא קיבלה הודעה על ביצוע העבירות נשוא דוחות החניה ומשכך לא הוכיחה המשיבה כי שלחה את כל אחת מהודעות תשלום הקנס תוך שנה מיום ביצוע כל אחת מהעבירות נשוא כל אחד מדו"חות החניה ולפיכך התיישנו העבירות. עוד טענה המבקשת כי המשיבה לא הוכיחה שהמבקשת היא זו שביצעה את העבירות נשוא הודעות תשלום הקנס, לה עצמה אין רישיון נהיגה ומעולם לא נהגה ברכב נשוא דוחות החניה, וכי מסמכי המשיבה אינם יכולים לשמש ראיה בהליך זה ופעולותיה של המבקשת לגביית תשלום הודעות הקנס הכוללות עיקולים שהוטלו נעשו שלא כדין, שלא בתום לב ויש להורות על ביטולם. הוסיפה המבקשת כי מצבה הכלכלי קשה ביותר, בעלה נכה בשיעור של 75%, מקבל קצבת נכות ובפועל יש לראותו כמי שהינו נכה בשיעור 100% בשל מצבו, לה ולבעלה חובות כבדים וכך גם לבנם המנסה לתמוך בהם חובות בהיקף של כ-200,000 ש"ח, בעלה שעבר כבר שני ניתוחי לב נמצא במצב בריאותי קשה ואמור לעבור טיפולים רפואיים נוספים.

בנסיבות אלו עתרה המבקשת להורות למשיבה לבטל את כל ההליכים שנקטה בקשר להודעות תשלום הקנס ולהורות על בטול 190 דוחות החניה (הודעות תשלום הקנס) נשוא בקשתה.

המשיבה בתגובתה בכתב לבקשה טענה כי יש לדחות בקשת המבקשת שכן פעלה היא כדין ובהתאם לחוק בעניין 190 דוחות החניה (הודעות תשלום הקנס) נשוא בקשת המבקשת, דוחות חניה בגין עבירות שבוצעו ברכב המבקשת בין השנים 1997 ל-2006 כמפורט בתדפיס דוחות החניה שצורף כנספח ד' לתגובתה בכתב לבקשה (להלן: "דוחות החניה", "הודעות תשלום הקנס", בהתאמה).

עיינתי בבקשה, באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה לבקשה בכתב על כל המצורף לה, שמעתי טיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי בזהירות יתרה הטיעונים כולם הגעתי למסקנה שדין בקשת המבקשת להדחות וכך אני מורה.

להלן הטעמים לדחיית בקשת המבקשת:

1.         לא צורפה בקשה להארכת מועד בהתאם להוראות החוק:

            בהתאם לסעיף 229 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ") יש להגיש בקשה להישפט תוך 90 ימים מיום ההמצאה. בהמשך קובע הסעיף כי מקום בו הוגשה בקשה לביטול לתובע עירוני, הוא התובע המוסמך, ניתן להגיש בקשה להישפט תוך 30 יום מהחלטת התובע המוסמך לעניין הביטול. המבקשת לא הגישה בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק ואף בקשתה לביטול פסקי-הדין איננה נתמכת בבקשה להארכת מועד כפי שנדרש בסעיף 230 לחסד"פ. לעניין זה ראה ע.פ. 80082/06 מקובר רונית נ' מדינת ישראל בו נאמר בין השאר:

            "המערערת לא הגישה כל בקשה להארכת מועד, אף כי על פניו מדובר בשיהוי ממושך המשתרע על תקופה של חודשים  ארוכים. גם אם אתחשב בכך שהמערערת לא היתה מיוצגת בשעתו, ולא ידעה על חובתה להגיש בקשה פורמלית להארכת מועד  הרי לא עולה מבקשתה כפי שהוגשה, כל נימוק לאיחור הממושך בגינו יכול היה ביהמ"ש קמא להאריך המועד אף לפנים משורת הדין...".

            בע.פ 4448/09 קמר יעקב נ' מדינת ישראל קבע ביהמ"ש כי יש להתייחס בדווקנות למועדים שנקבעו ורק במקרים מיוחדים מקום בו מדובר בנסיבות שאינן תלויות במערער בעטיין לא הגיש בקשתו לבטול הודעות תשלום הקנס במועד יש להתחשב ולהאריך מועדים ופרט לכך אין להעתר לבקשה להארכת מועדים. עוד נאמר כי "זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ועליה לסגת בעניינו מפני שיקולים דלעיל לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח כי משפטים יתנהלו כסדרם ולפי המועדים שבדין".

            בנסיבות אלו בהן המבקשת לא הגישה בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק ואף בקשתה לביטול פסקי הדין איננה נתמכת בבקשה להארכת מועד להישפט כפי שנדרש בסעיף 230 לחסד"פ - דין בקשתה להדחות על הסף וכך אני מורה.

2.         לא צורפה ע"י המבקשת בקשה לביטול הרשעתה בפלילים:

            המבקשת טענה בבקשתה כי לא ביצעה את העבירות נשוא כל אחד מדוחות החניה (הודעות ברירות הקנס) בהתאם לסעיף 229 (ח2) לחסד"פ מאחר והמבקשת לא הגישה בקשה לביטול ו/או להסבת הדוחות ו/או להישפט וזאת במועדים הקבועים בחוק ואף לא שילמה חובה, הרי שרואים את המבקשת כאילו הורשעה בבית המשפט ונגזרו עליה הקנסות הנקובים בכל אחת מהודעות תשלום הקנס (דוחות החניה).

            המבקשת הגישה בקשתה הנוכחית לבטול דוחות החניה ואולם על המבקשת היה להגיש בקשה לביטול הרשעותיה בפלילים וזאת בהתאם לסעיף 130 (ח) לחסד"פ, תוך עמידה במועדים הקבועים בחוק ותוך פירוט בקשתה ונימוקיה לביטול כל אחת ואחת מהרשעותיה בפלילים.

            משבחרה המבקשת להגיש בקשתה מבלי שהגישה בקשה לביטול הרשעותיה בפלילים וזאת בהתאם לסעיף 130 (ח) לחסד"פ - דין בקשתה להדחות - וכך אני מורה.

3.         העדר סמכות עניינית לבימ"ש לעניינים מקומיים להורות על עיכוב הליכי גבייה:

            בקשת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע הליכי הגבייה אינה בסמכותו העניינית של בית משפט לעניינים מקומיים הקבועה בסעיף 55 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 הקובע מפורשות כי סמכות בית משפט לעניינים מקומיים הינה לדון בעבירות בלבד ומכיוון שבית המשפט לעניינים מקומיים נעדר סמכות עניינית לדון בבקשת המבקשת להעניק לה את הסעד אותו ביקשה היינו את ביטול הליכי הגבייה בהם נקטה המשיבה - דין בקשת המבקשת להדחות על הסף וכך אני מורה (ראה דברים שנאמר לעניין זה בע"פ 7444/06 הרפז יחזקאל נ' עיריית באר שבע).

4.         העדר סמכות עניינית:

            המבקשת עתרה בבקשתה לבטול 190 דוחות חניה (הודעות תשלום קנס).